דרך המצור, מסביב לצבא

ביבשה ובים, העזרה ההדדית והסולידריות העולמית עומדת בפני איום קיומי נוסף על המשך קיומה של האנושות: מלחמה ורצח עם.  

בכל אסון, עזרה הדדית וסולידריות הם הדרך שבה אנשים שורדים. אסון המלחמה אינו יוצא מן הכלל. כל זוועה, שממלאת את כותרות החדשות הבינלאומיות והעדכונים של המדיה החברתית כאחד, נענתה על ידי אנושיות מתמשכת; שפע של טיפול ותמיכה קולקטיביים. שייטת מתקרבת, שיירות סולידריות רפואיות נושאות חובשים לעזרה הדדית, אוכל משותף, דלתות נפתחות, המארגנים ממנפים סיוע משפטי, תמיכה כספית ומגבירים את השיחות דרך רשתות קהילתיות צפופות ועצומות, ומאמצי סולידריות זורמים מלמדים תקווה ואחריות קהילתית.  

השמיים משט החופש נתקעה אך לא נעצרה מכיוון שהשיירה הימית מכוונת עדיין לעזה, המצפן ללא הרתעה, כדי להעביר אלפי טונות של סיוע הומניטרי. הצי הוסר מדגלי כלי שיט, עוד דוגמה לאופן שבו נעשה שימוש בטקטיקות זרועות חזקות, בריקדות ופריטים טכניים קטנוניים, מפוברקים כדי לחסום סיוע, חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של שימוש הרעבה כנשק מלחמה. אבל זה ללא ספק הדיכוי הגרוע ביותר שמשט החופש חווה. בשנת 2010, קומנדו חיל הים הישראלי פשטו על כלי השיט במים בינלאומיים מסירות מהירות ומסוקים, הרג עשרה אזרחים על הסיפון והחרמת הספינות והמטען ההומניטרי שלהן. משט החופש, אז והיום, מתחייב למצוא דרך להפריד את המים ולהמשיך בסיוע בהפלגה לרצועה הנצורה.

In קדיש לנשמת היהדות, אמנדה גלנדר שואלת, "עזה מורעבת, האם היא יכולה לאכול בליל הסדר שלנו? אתה יכול לקפוץ על הפסים לפני שהרכבת הזו תגיע לברגן בלזן?" כל העולם מגיב "כן". שבע נשמות אמיצות עם World Central Kitchen נהרגו על כך שעשתה זאת, שהיא רק הדוגמה המוכרת והבוטה ביותר לפגיעה בעובדי הסיוע בעזה. קבוצות כמו ה המרכז היהודי לאי אלימות, ה תנועת סולידריות בינלאומית, ו צוותי משכין שלום בקהילה למנוע באופן קבוע את הטיהור האתני של פלסטינים באמצעות מתן נוכחות הגנה לא אלימה בקהילות מאוימות. גם בחברה הישראלית פרויקטים של עזרה הדדית משחררת פורחים, הופכים מקלט שלעולם לא ניתן להרוס, כמו תרבות של סולידריות, שחולקת אוכל וחפצים חיוניים אחרים עם פלסטינים ו טאיוש, שהמשתתפים בו שמו את גופם על הקו למניעת טיהור אתני לצד חבריהם הבינלאומיים והפלסטינים.

יש קונסטלציה של ארגון וסיוע הדדי רב-שכבתי לבניית יחסים ברחבי מצרים קיבל את פני הפליטים הפלסטינים והקלה בשיירה אחר שיירה של סיוע הומניטארי כדי לפרוץ את מעבר הגבול ברפיח ולסייע בהפצת הסיוע ברצועת עזה. למרות שעזרה הדדית לאסונות הייתה רשת סיוע לאסונות מבוססת ארה"ב, בשל כישלונה של הקהילה הבינלאומית, לרבות סוכנויות סיוע בינלאומיות להשיג סיוע הולם לעם הפלסטיני בעזה, והשותפות של מוסדות בינלאומיים למעשי רצח עם ישראלים, וכן בהתבסס על היחסים והקשרים החזקים שהמתנדבים שלנו טיפחו עם פלסטינים, אנו מתאמים עם מארגנים אוטונומיים בשטח בפלסטין ובמצרים כדי להשיג שיירות סיוע דרך מעבר רפיח ולתמוך בפליטים במצרים, מאמץ שאתה יכול לתמוך בו כאן. 

דרך נוספת לתמוך כלכלית היא נתינה ישירות למשפחות פלסטיניות. מדריך לפינוי עזתים דרך מעבר רפיח מפרט את השלבים לבריחה, תהליך יקר. גיוסי כספים רבים למשפחות פלסטיניות כדי לעמוד בהוצאות חירום אלו ואחרות מסתובבים באופן אורגני דרך המדיה החברתית. אם אתה רוצה לעזור בדרך זו אבל לא יודע מאיפה להתחיל, פרויקט אבטיח איגדה רבים מהגיוסים הללו לכדי א גיליון אלקטרוני מועיל. 

ללא קשר לכמה זמן קיים אזור אוטונומי מסוים, או אם הוא נמחץ בסופו של דבר באלימות, לא ניתן לכבות את רוח החופש. אם בעלי הכוח מסוגלים לדכא ולנקות זמנית אזור אוטונומי, בין אם מדובר בכיבוש אוניברסיטאי או אזור שלם כמו עזה, זה פשוט מפיץ את רוחו למרחקים, כל אדם - זרע, התגלמות חיה של הרוח של השחרור במקום ההוא – מפוזר לכל הרוחות ומביא לידי ביטוי מחדש את כמיהתו לחופש בהקשרים שונים, מתחת לשמים אחרים, מחפש שחרור מכל נהר לכל ים, דרך כל מצור ומסביב לכל צבא.

מתחת להריסות האנושות המופצצת בעולם, פלסטינים ואלה שמזדהים עם הפלסטינים מלמדים את העולם כיצד לשרוד באסון. אנחנו מקשיבים, ומקווים שגם אתם.